יום הולדת בזמן מלחמה

אני אשה שאוהבת ימי הולדת!

זה לא היה ככה תמיד. ממש לא. 

למעשה, את שנות העשרים שלי ביליתי בלתכנן לעצמי ימי הולדת מושלמים ואז לא להיות בהם פיזית (אבל לאפשר לכולם לחגוג:))

בשנים האחרונות הבאתי את ימי ההולדת שלי לדרגת מצויינות – אני לא רק אומרת מה אני רוצה, אלא מרחיקה ללהפיק לעצמי בדיוק את הקונספט, התוכן, התמהיל והלוקיישן, כדי שיהיו בול מה שיש לי בראש. 

השנה החלטתי להקדים את ההיערכות ועשיתי משהו שלא עשיתי מעולם – תכננתי מבעוד מועד!!! כמי שיש לה הפתעת קשב וריכוז זה ממש לא מובן מאליו. 

אחרי השנה הככ קשה שעברתי, החלטתי להפיק לעצמי יומולדת בקונספט "צמיחה". הכל כבר היה ארוז לי בראש, קבוצת הוואטסאפ התבקשה טו סייב דה דייט ואז השביעי לאוקטובר קרה והכל נגנז. 

 

למי התחשק לעשות משהו בכלל בימים האלה? החרדה השתלטה עלי. אמנם אני לא שומעת חדשות והשתדלתי להתרחק מכל סוג של מדיה כדי לשמור על עצמי, אבל התחושה הכללית של העצב והשכול, שרתה באויר והדבר האחרון שהתחשק לי, זה לחשוב על יום ההולדת שלי. 

היום עצמו חל בשבת ה-28 לאוקטובר.

מאז השביעי, כל שבת בבוקר אני מתעוררת עם מועקה עצומה, כאילו נעל ענקית יושבת לי הגרון ולוחצת. 

גם בשבת של ההולדת יום, התעוררתי עם מועקה, אבל נאלצתי לאפסן אותה כי שניה אחרי שפקחתי חרדה ועיניים, נכנסו לחדר 3 מהאנשים הכי אהובים עלי בעולם ובידם תותחי קונפטי, מאפים מלאים בפחמימות ריקות, שירים והפעלות. ככה זה אצלנו, נגיעות של תשומת לב:) 

עדכנתי את קבוצת הוואטסאפ שכן, למרות הכל ניפגש בערב כדי להיות יחד ונגשתי לפינטרסט כדי לחשוב מה אני עושה עם ערימות של גיבסנית, נרות וגינה. 

 

הגבוה, האיש ששום התראה לא קצרה מדי עבורו-נכנס למטבח והכין מנות שנשים אוהבות במיוחד (הייתי כותבת לכן מה הן היו, אבל אין לי שמץ, אני רק יודעת שהיה טעים בצורה לא נורמלית ולא נותר כלום על השולחן). זואי ישבה אתי בסלון ועזרה לי להכין זרים קטנים בתוך צנצנות, עם זרים קטנים ונרות ובסביבות 20:00 האהובות שלי התחילו להגיע. 

 

אכלנו. שתינו. אפילו צחקנו ובעיקר חלקנו רגעים משמעותיים, ספרנו אחת לשניה מה קורה לנו ומה אנחנו מאחלות לעצמנו ואחת לשניה ובעיקר-התחבקנו, ישבנו קרוב, הנחנו ראש על כתף ועל לב ונתנו אחת לשניה פשוט להיות תחנות דלק אחת עבור השניה. 

תודה לכן חברות ליבי. התכוונתי להודות לכל אחת ואחת מכן על שהייתן חלק משנת ההתמוטטות והצמיחה שלי ולא ככ הסתייע ולכן אני מנצלת את הבמה החדשה הזו כדי לעשות זאת: תודה על כל מה ומי שאתן ותודה על כל מה שאתן בשבילי. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עברתם/ן שינוי משמעותי?
בא לכם/ן שעוד אנשים ייחשפו למסע ולדרך שלכם/ן?
מלאו את הטופס ומי יודעת, אולי ניפגש בדרך

תכנים מהמדיה